הסודות מאחורי העונה החמישית של גאליסראיון בלעדי עם עודד רז - במאי גאליס
את אליאנה תדהר, דניאל מורשת או תובל שפיר אתם ודאי כבר מכירים... אבל מי הוא האיש שעומד מאחורי כל הדמויות האהובות? תכירו את עודד רז. עודד רז הוא הבמאי של סידרת הנוער המוצלחת גאליס כבר מהעונה הראשונה. הוא בן 38, אבא לשניים שלא רוצה שהילדים שלו יעריצו אותו בגלל שהוא הבמאי של גאליס. בראיון בלעדי לאתר אייקיד גילה לנו עודד את כל הפרטים - איזו דמות הוא היה רוצה לשחק? מה צפוי לנו בעונה החמישית? מי נרדמה על הכורסא באמצע הצילומים? מי הכי מצחיק אותו על הסט? ועוד הרבה פרטים שכדאי לכם לקרוא!
קרדיט: צחי לרנר cc3איך הגעת לביים את גאליס?הציעו לי לעשות את החולמים 2, סדרת ההמשך לחולמים. כששני היוצרים והכותבים הראשיים עידו דרור ודוד דהן נכנסו לתמונה הם כיוונו לעשות משהו אחר, לפרוץ קצת את החולמים. הם באו עם הרעיון של מחנה קיץ, תחרות בין שתי קבוצות שאיתם תשתלב ההרפתקאה. נתנו לזה את השם גאליס שבתכל'ס זה היה אם אני זוכר נכון שם של הפלוגה בצבא של עידו דרור היוצר, גאליס זה היה שם הקוד שלה. וזהו, יצאנו לדרך, זו הייתה סדרה חדשה לגמרי כי בעצם הגרעין של החולמים היה שלוש הדמיות הראשיות – דני, יונתן וליעם אבל חוץ מזה אין באמת קשר לחולמים. כמובן שהדמות של יונתן הגיעה עם היכולות המיוחדות שלה אבל מבחינתי זה היה להתחיל מאפס וליצור עולם חדש לגמרי.
איך התחברת לתוכן של הסידרה שמיועד לבני נוער למעשה?די בקלות. מאוד אהבתי את הכתיבה. ביני לבין היוצרים נוצר חיבור מצויין, אנחנו די באותו ראש ובערך באותו הגיל והפכנו להיות גם חברים טובים בחיים. בפרוייקטים שאני לוקח אני דואג לשאוב קודם כל מה שאני יכול מהתסריט ואחרי זה מהיוצרים. ניסיתי לשאוב מהם כמה שיותר חזון- להבין מה היה להם בראש. ואז כשהתחלנו לדבר על קונספט היה ברור לכולנו שאנחנו רוצים לעשות משהו אוניברסלי. חיפשנו מקורות השראה, אלמנטים שיביאו טבע, חופש ושילוב של יער בלי הורים... הצבעוניות העשירה של הסדרה ובקתות העץ לדוגמא הגיעו מהשראת מחנות הקיץ בארה"ב, נראה לנו יותר מעניין ויותר כייף לצלם בבקתות עץ ולא בביתנים כמו שאנחנו מכירים פה בארץ.
ויצאנו לדרך, צילמנו את העונה הראשונה בעצם בחצאים, נכתבו בהתחלה 30 פרקים, אהבנו מאוד את החומרים אבל לא ידענו מה יהיה.
ותיארת לעצמך שגאליס הולכת להיות כזאת הצלחה מסחררת?לא היה לנו מושג מה יהיה. אני חושב שכל מי שעובד על משהו ומשקיע בו, יש לו איזו תחושה מה יש לו ביד. אז אני מאוד אהבתי את החומרים, ידעתי שיש משהו חזק וטוב, ליהקנו קאסט צבעוני ומעניין. היו גם הרבה אתגרים בתחילת הדרך, לא כל השחקנים שלוהקו בעונה הראשונה היו עם ניסיון בסדרות טלוויזיה, לגבי חלק מהם פשוט הבנו שיש שם פוטנציאל למשחק טוב וכוכבות, לדוגמא דניאל גד או שירן סנדל הגיעו עם מעט ניסיון, ובכל זאת הרגשנו שזה נכון לנו לגדול איתם.
יותר מזה, כשסיימנו את העונה הראשונה אף אחד עוד לא ידע מה זה גאליס. כשהסדרה יצאה לאוויר בפרקים הראשונים לקח זמן להבין מי נגד מי והיא לא "התפוצצה ברגע".
לקראת סוף המחצית הראשונה של העונה הראשונה, כבר היה איזה באז, הבנו שילדים מאוד אוהבים את זה והמשכנו לעבוד.
כשהחצי השני של העונה הראשונה התחיל להיות משודר כבר היה ברור שקורה פה משהו גדול, אנשים דיברו על זה וכתבו תגובות בפייסבוק אחרי כל פרק, ההתייחסות לכל דבר הייתה באלפים.
מאוד ריגש אותי שילדים רואים את מה שאני עושה ואוהבים את מה שאני עושה כי ידעתי שאני עובד מאוד קשה בשביל זה, משקיע, נותן את כל הידע והניסיון שלי ומכוון מאוד גבוה.
מה שקרה מסביב זה שהשחקנים הפכו להיות כוכבים מאוד גדולים. כל מה שנעשה מסביב למותג הוא מאוד משמח, מרגש ומצחיק, אני הולך לקנות נייר טואלט בסופר פארם ורואה את אליאנה תדהר על טישו. אז זה מצחיק אותי, אני אומר "וואו" תראו מה קרה, זה הרבה סיפוק וברמה המקצועית גם הרבה לחץ, אתה יודע שהציפיות גבוהות, התחרות מאוד גדולה בשנים האחרונות ולי בתור במאי כל עונה חדשה כזאת מביאה איתה הרבה מאוד אתגרים ושאיפה למצוינות.
איך זה לעבוד עם חברה צעירים?קודם כל כיף, יש איזה משהו בחוויית העבודה איתם שהיא מאוד דינאמית, מאוד צעירה. האמת שזה מצחיק, אני עובד עם החברה האלה כבר למעלה משלוש שנים, אנחנו נפגשים גם מחוץ לצילומים ,יוצאים יחד ומרגיש דרכם צעיר לנצח...
אני זוכר שבעונה הראשונה שסיימנו את הצילומים אז אמרנו יאללה, בואו נצא לערב גיבוש. כשחשבנו לאן נצא? תובל היה פחות מגיל 18, דניאל מורשת היה פחות מ-18 וגם תמר עמית יוסף (שרון) ואני לא יכול לקחת אותם לפאב... אז קבענו באיזה מקום בדרום ת"א במסעדה הודית שיושבים בה על הרצפה. אני זוכר שישבנו שם והיה כיף אבל השחקנים התלוננו שזה לא מספיק "קול". הם כל פעם מזכירים לי את זה ואני אומר להם הייתם ילדים, לא יכולתם לשתות בירה מה אתם רוצים ממני?
לביים את השחקנים הצעירים בגאליס זה כיף אבל מאוד מאתגר מכמה סיבות. גם מדובר על קאסט גדול, הרבה שחקנים. חלקם לא למדו משחק במסגרות של בי"ס למשחק וצברו את הניסיון לאורך השנים, וחלק מהם צמחו לתוך העולם הזה מחוגי תיאטרון ומהצבא. לכל שחקן יש את הכלים שלו ולחלקם הכלים מוגבלים, כשאני בא לדבר איתם ולכוון אותם אני מוצא את השפה שמתאימה להם, לא כולם יודעים לבטא במשחק את מה שהם מבינים- שחקן יודע שעכשיו הוא צריך להתרגש, לכעוס, להיות מתוסכל אבל לא תמיד הוא יודע איך להוציא את זה. זה חלק מהעבודה שלי להתאים את הבימוי שלי לכל שחקן אבל זה גם החלק הדינאמי והכייפי שאני מרגיש שאני מתפתח עם השחקנים וביחד בונים שפה משותפת, ומה שהכי חשוב שהתוצאה מצוינת.
יש גם אתגרים כמו שקשה להם ללמוד טקסטים? או עם צילומים בשעות לא שגרתיות?לא. דווקא מבחינת לימוד טקסטים הם גאונים, דווקא למבוגרים הרבה יותר קשה ללמוד טקסטים. זה לא יאומן, יש להם יכולת לימוד טקסטים יוצאת מן הכלל ברמה של 25 סצנות ביום הם פשוט מסוגלים ללמוד את זה וגם כשמגיע סוף היום בסצנה האחרונה הם עדין בעניין.
ההתמודדות אחרת שיש לי עם השחקנים הצעירים היא שלעיתים קרובות הם אנרגטיים מידי... זה בא לידי ביטוי בעיקר בסצנות הקבוצתיות שיש יותר מארבעה או חמישה שחקנים אז נהיה שמח בסט, בקטעים האלו אני תמיד אומר שאני מרגיש יותר מדריך בצופים מאשר במאי. בסצנות הקבוצתיות יש הרבה מאוד זמן שעובר בין הטייקים והם פשוט מתפזרים וצוחקים, עושים שטויות, מצטלמים סלפי ומתקשקשים ואז כשאתה צריך להחזיר אותם לריכוז זה תמיד מאתגר, זה מגיע לכל מיני "איומים" וצחוקים ויש תחושה כזאתי שצריך לארגן אותם מחדש. אבל סך הכל הם באמת "ילדים" טובים, חברה מדהימים, שחקנים מעולים עם המון המון מוטיבציה ומאוד אכפת להם מהפרויקט הזה. אבל יש להם רגעים כמו לכל שחקן שהם פשוט משתחררים ויש להם את השטויות שלהם שזה נחמד בעיקר מאחורי הקלעים, שזה מגיע לסט לפעמים אני צריך לאפס אותם.
קרדיט: צחי לרנר cc3איזו עונה הכי אהבת?שאלה מעניינת, אף פעם לא שאלתי את עצמי כי יש את חווית הצילום ויש את חוויית הצפייה.
אם אני צריך לבחור אז אבחר את העונה השלישית, היא הייתה עונה מצויינת. התרגשתי מכל הסוף שבו דני וכל החבורה מגלה שיונתן קפוא, וכמובן גם מאוד נהניתי לביים את החלק הזה בסדרה. העיר האבודה הייתה מאוד מיוחדת במובן הזה שבנינו עולם אחר לא ריאלסטי "ממלכה" , והיו בה התפתחויות דרמטיות מאוד מפתיעות אבל גם העונה הקרובה הולכת להיות פשוט עונה מעולה.
יהיו לנו הפתעות בעונה 5? אתה יכול לגלות לנו משהו?וואו... כן צפויות המון הפתעות וכבר בפרק הראשון הכל מתהפך. כל ציר עלילתי מתהפך בכמעט 180 מעלות, יש הפתעות לא נורמאליות, דברים שאתה לא מבין, כאילו שמהלך שלם שמושך אותך כמעט כל העונה ושני פרקים אחרונים פתאום אתה מבין שכל המטרה וכל המוטיבציה בעצם הייתה הפוכה. יש איזו דמות חדשה מאוד מגניבה שנכנסת ומתקשרת עם יונתן בכל מיני רמות ותשפיע מאוד על כל מה שיעבור עליו.
יש גם לוקיישנים חדשים ומאוד מגניבים שנחשפים אליהם במהלך העונה.
מה שבולט בעונה הזאת ביחס לשאר העונות זה שהיו המון סצנות קבוצתיות, זה אומר שהמון ימים ביליתי יחד עם רוב השחקנים והם בילו אחד עם השני, זה אומר שהיה מאוד מאוד מצחיק והיו גם הרבה פספוסים.
אני צחקתי המון בעונה הזאת, ובעיקר מהוגו, לעבוד עם נווה זה פשוט קורע מצחוק, הוא בעצמו קצת שלומפר כזה ותמיד עושה דברים יותר מצחיק ממה שנכתב, איתו כבר לא מגיעים לטייק השלישי כי כולם כבר על הרצפה, הוא הכי מצחיק בעולם.
נזכה לראות את יונתן ודני ביחד שוב בעונה הזאת?אני לא יודע:) צריך לצפות בפרק האחרון ולראות. אבל אין ספק שהמערכת היחסים של דני, יונתן ודורי מאוד משמעותית בעונה הזאת, מאוד מורכבת וכואבת עם הרבה משברים באמצע והרבה הפתעות.
עוד כמה עונות צפויות לנו?אני לא יודע עוד כמה, עובדים עכשיו על העונה השישית, צפויים בערך 50 פרקים.
אם היית שחקן איזו דמות היית רוצה לשחק?נראה לי שהייתי רוצה לשחק את יונתן כי אני מתחבר להרפתקה, מת לקפוץ מכל מיני מקומות, לרוץ ביערות ואני גם עושה את זה, תמיד בצילומים אני מראה לשחקנים איך קופצים, איך נתלים, איך זוחלים... כולם יודעים את זה, אני חייב להדגים.
איזו פדיחה זכורה לך שקרתה במהלך הצילומים?לדמות של טיראן יש פאה על הראש אז בכל יום צילומים איתו קרה משהו עם הפאה הזאת, טייק שלם שאני מצלם ובסוף הפאה זזה על העין, על הראש... תמיד צריך לסדר ולתקן.
היה עוד איזה קטע מצחיק ומקסים, הייתה איזו סצנה מאוד ארוכה שכל החניכים יושבים במועדון צופים באיזה משהו בטלוויזיה, והיו המון רגעים מתים בין הטייקים בשלב מסויים שאני ניגש למוניטור ופתאום אני קולט שאליאנה פשוט נרדמה על הכורסא, הכל מסביבה רעש ובלאגן והיא באמת נרדמה. פשוט הייתה כל-כך עייפה, יום ארוך בטירוף, סצנה אחרונה... עד שאחד החברה הלך להעיר אותה, לעשות צחוקים וצילם אותה מתעוררת:)
איזו סצנה זכורה לך במיוחד?יש איזו סצנה אחת שהייתה מאוד קשה לבימוי, הוגו לבש בגדי ליצן והיה צריך להצחיק את אחת הדמויות, כל הסצנה היא מצחיקה אבל במסר שלה היא הכי דרמטית ועצובה והיה מאוד קשה להגיע לניואנסים האלה כי נווה לבוש כליצן ויש כבר סטאפ כזה קורע מצחוק אבל המטרה היא הפוכה לגמרי , היה מאוד מורכב להגיע לדבר הזה מבחינת בימוי השחקנים , ליצור סיטואציה שכולם מסביב נותנים לך רגע שקט ואתה חודר למעבר, זה היה מאוד מורכב.
הסרט המסע לאסטרה שיצא בקיץ האחרון היה מצליח מאוד, איך ההרגשה?בימוי הסרט הוא הגשמת חלום בשבילי. החוויה של עשיית הסרט הייתה מרתקת לאורך כל הדרך מתהליך החזרות, דרך הצילומים בכל הארץ בלוקיישנים מרהיבים כולל שלב העריכה, הפסקול, והעבודה על האפקטים הכל היה באמת מדהים. כל אלמנט בהפקה הזו היה גדול וגרנדיוזי, לא עשו כזה דבר בארץ והייתה לזה הרגשה של ראשוניות וזה דחף את כולנו לשאוף למצוינות.
זה הסיפוק הכי גדול בעולם שאנשים הלכו לראות את הסרט, והמספרים גדלו כל שבוע וזה באמת היה משמח, יצא לי גם להיכנס להקרנות מידי פעם בלי שישימו לב ואי אפשר להסביר את תחושת השמחה לשמוע את הקהל מגיב לבדיחות, למתח ולרומנטיקה בזמן אמת.
ביום שהשיקו את הסרט, הוציאו אוטובוס ממותג של גאליס וכל השחקנים היוצרים ואני נסענו בין שלושה מתחתמי סינמה סיטי בארץ- ירושלים גלילות וראשל"צ כדי לקדם את הסרט. כשהגענו לראשל"צ היו אלפי ילדים שחיכו מחוץ למתחם, הרגשנו כאילו אנחנו איזה אלטון ג'ון, לא ראיתי בחיים שלי כמות כזו של ילדים. 20 דקות המאבטחים תכננו רק איך הם מובילים את השחקנים, בסוף איזה 8 מאבטחים ענקיים חיבקו כל שחקן בנפרד והעבירו אותם בתוך ההמון. ואז העלו אותנו למרפסת מעל רחבת הכניסה, ואנחנו עומדים על המרפסת ואלפי ילדים למטה צווחים ואתה אומר "וואו" וזה עוד לפני שהם ראו את הסרט...
פורסם שיצא בעתיד סרט נוסף של גאליס, יש כבר פרטים?שמעתי בדיוק כמוך, אין לי פרטים. אני לא יכול להרחיב ולא יודע מה מתוכנן.
את השחקנים מן הסתם מזהים ברחוב, אבל איך אתה מרגיש את ההצלחה?האמת שאני מודה שאני לא שחקן, לא רוצה להיות במקום הזה ולחוות את החוויה היום יומית הזאתי, אבל גם אני מאוד חשוף. פונים אלי כל יום בפייסבוק, וואטסאפ ואסמסים ילדים והורים. בדר"כ אני מתעלם ולפעמים אני כותב להם בחזרה. מידי פעם אני מוצא לי איזה ילדים מיוחדים ואז מנסה "לחנך" אותם בפייסבוק. מכיוון שתמיד השאלות קשורות בשחקנים ובהערצה עיוורת אליהם אני כותב להם – "אל תשכחו שהם רק בני אדם בדיוק כמוכם ויש עוד הרבה דברים שחשובים בחיים, אתם לא באמת מכירים אותם". אני לא נגד הערצה, אני מבין שזה נורא כיף ומספק להעריץ, אני לא רוצה לפגוע בהם אבל אני חושב שמישהו צריך להסביר להם שהאנשים שעובדים בסדרה הזאת הם בני אדם ויש להם חיים פרטיים, אף אחד מהשחקנים לא יכול לתת תשומת לב לחצי מיליון ילדים בארץ, גם אם הם רוצים הם לא יכולים. אם מגיעים לאירועים מסוימים אז יהיה נחמד לפגוש את המעריצים ולהצטלם איתם אבל כשחודרים לך לחיים הפרטיים ומתקשרים אליך הביתה זה מציק. במקום האישי שלי אני מאוד מנסה לשמור על הילדים שלי שלא יתחילו להעריך את אבא שלהם בהקשר של גאליס. אני לא רוצה שהילדה שלי תהיה פתאום פופולארית בגלל שאבא שלה מעורב בסידרה.
משהו אחרון לסיום, מסר לצופי גאליס?הסידרה עולה אוטוטו ב-15/2 בערוץ הילדים ותשודר בימים א'-ד' בשעה 14:30. יש למה לצפות, אני חושב שזו עונה מצוינת, מאוד מרגשת, כל מה שהתחיל ייסגר בגדול.
יש גם אלבום תמונות מאוד מגניב שאת חלק מהתמונות בו אני צילמתי במהלך הצילומים ויש גם המון תמונות מאחורי הקלעים שזה מאוד מגניב, אלבום מאוד מוצלח.
וההמלצה היחידה שלי לצופים זה שיתחברו לסיפור, יתחברו לעולם, לדמויות, לסיטואציה, ישאלו את עצמם איך הם היו נוהגים בסיטואציה כזאת וייקחו את זה כדי ללמוד על עצמם קצת לפני הערצה לשחקנים, לזכור שהשחקנים משחקים דמות בתוך הסידרה ושידעו לעשות את ההפרדה.