חג סוכות
רקע סֻכּוֹת הוא חג מקראי (מהתורה) חוגגים אותו שבעה ימים, מט"ו (15) בתשרי. יום החג הראשון הוא יום שבתון (מנוחה), אחריו שישה ימי חול המועד (ימי חג שאפשר לעבוד בהם). סוכות הוא החג השלישי בשלוש הרגלים, כמו שמזכירים אותם בתורה. בזמן שבית המקדש היה קיים, היה העם עולה לרגל לירושלים בחג. המצווה המרכזית בחג היא לשבת בסוכה ומכאן גם מגיעה שמו של החג. יושבים בסוכה לזכר הסוכות שבהן גרו בני ישראל כשיצאו ממצרים ונדדו איתן במדבר. לחג שם נוסף - חג האסיף. בחג זה אוספים את הגידולים. חג הסוכות מסמן את סוף המחזור החקלאי בארץ. סוכות גם הוא חג חקלאי. בחג זה מתפללים תפילות תודה על היבול מהשנה שעבר ומתפללים שיבוא הגשם לגדל את היבולים בשנה החדשה.
הסוכה הסוכה היא בית קטן וזמני שמקימים כל שנה ויושבים בו בחג הסוכות. לפי התלמוד הסוכה צריכה להיות מתחת לשמים, היא יכולה להיות בחצר במרפסת או בגג אבל לא מתחת לגג או מחסה כלשהו. בסוכה כשרה יש לפחות 3 קירות ומכסים אותה בסכך. הסכך הוא גג הסוכה בדרך כלל בנוי מענפי של עץ דקל שיהיה בה צל כמעט לגמרי. את הסוכה מקשטים מבפנים בפירות, שרשראות, נרות צבעוניות ועוד. הדתיים נוהגים לאכול בסוכה את כל הארוחות בחג (אם יורד גשם מותר להיכנס הביתה). חלק ישנים בסוכה כל ימי החג.
מצוות החג
•
ישיבה בסוכה ואירוח אושפיזין - (מארמית = אורחים) הוא השם לנשמות של אבות האומה שלפי הקבלה באים להתארח בסוכות של בני ישראל במהלך שבעת ימי חג הסוכות. בכל יום מגיע לסוכה לפי המסורת "אורח" אחר, ואיתו מגיעים האורחים האחרים. כל האושפיזין הם דמויות תנ"כיות מההיסטוריה היהודית. מנהג נוסף הוא להזמין עניים לאכול בסוכה לכבוד האושפיזין. האושפיזין הם: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרון ודוד.
•
ארבעת המינים - אחת ממצוות החג היא לברך בכל יום מימי החג על ארבעת המינים:
אתרוג, לולב, הדס וערבה. כל אחד מארבעת המינים מסמל סוג של אנשים בעם ישראל: מי שיש בו טעם המסמל את לימוד התורה, ומי שיש בו ריח שמסמל מעשים טובים. האתרוג שיש בו גם טעם וגם ריח מייצג את האדם הטוב ביותר זה שלומד תורה ועושה מעשים טובים, לולבה שיש בו רק טעם לומד תורה אך לא עושה מעשים טובים, הדס שיש בו רק ריח שעושה מעשים טובים אבל לא לומד תורה וערבה שאין בה לא טעם ולא ריח לא תורה ולא מעשים טובים. אחת הסיבות שמברכים על כולם ביחד היא שהם משלימים אחד את השני, המעשים הטובים בהדס וידע התורה בלולב משלימים לאתרוג, והאתרוג משלים את הערבה, זהו סמל לכך שכל האנשים השונים של עם ישראל משלימים זה את זה.
•
שמחת בית השואבה - בזמן שבית המקדש היה קיים הכוהנים שאבו בכל בוקר מימי החג מים ממעיין השילוח בירושלים בצולחיות זהב. את המים שפכו בזהירות על המזבח תוך כדי שהקריבו את קורבן הבוקר. הטקס היה חגיגי ושמח מאוד. הלוויים שעבדו בבית המקדש שרו וניגנו, בבית המקדש דלקה מנורת הזהב והאירה את חצר בית המקדש והייתה שמחה גדולה בקהל. לחגיגה הזאת קראו שמחת בית השואבה ואמרו שמי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה כל מימיו!
•
הושענה רבה - היום השביעי של סוכות נקרא הושענה רבה בגלל המילים שכתובות בפיוטים שאומרים ביום זה. ביום זה יש מנהג שנקרא "חיבוט ערבות". את הערבות מהסט של ארבעת המינים מכים על הרצפה. אומרים שהושענא רבה הוא היום האחרון שאפשר לתקן את מה שאלוהים קבע לבן אדם בראש השנה ויום כיפור, אז הוא רוצה להראות לאלוהים שהוא מצטער על מעשיו הרעים, הנפש שלו מוכה כמו ענפי הערבה.
שמחת תורה - שמיני עצרת
היום שאחרי חג סוכות הוא יום חג נוסף. הוא נקרא שמיני עצרת (כי הוא בא אחרי שבעה ימים של חג). מתפללים בו תפילה מיוחדת לגשם. היום נקרא גם שמחת תורה כי בו חוגגים את סיום קריאת התורה ואת התחלת הקריאה בה מחדש. בבית הכנסת קוראים את הפרשה האחרונה בתורה, ואחריה מוציאים את ספר בראשית (הספר הראשון בתורה) וקוראים את הפרשה הראשונה בו. אחרי שמסיימים מוציאים את כל ספרי התורה מארון הקודש בבית הכנסת ועושים איתם שבע הקפות תוך כדי שירה וריקודים.